כלי נגינה טורקי

למוזיקה הטורקית מבנה עשיר מאוד בזכות מיקומה הגאוגרפי. המנגינות, ובעיקר אלה שהגיעו ממרכז אסיה, ממסופוטמיה ומחצי האי ערב, קיבלו מבנה רחב בזכות כלי הנגינה. רוחב זה, הן של הכלים והן של המנגינות, אפשר למוזיקה שלנו להתרחב. אפשר לבחון את כלי הנגינה הטורקיים בארבע קבוצות עיקריות: כלי הקשה, כלי מיתר פרוטים, כלי מיתר מקושתים וכלי נשיפה.

כלי ההקשה משמשים בעיקר למטרות מקצב. הכלים המקושתים הם בדרך כלל כלים מיוחדים שאין לוותר עליהם, הן במוזיקה העממית שלנו והן במוזיקה האמנותית שלנו. כלי המיתר תופסים את מקומם בכל סוגי המוזיקה בצורות ובגוונים שונים, ואילו כלי הנשיפה שלנו משמשים בדרכים רבות ושונות.

ההיסטוריה של כלי הנגינה הטורקי

המחקרים הארכאולוגיים שנערכו שופכים אור על היכרותנו עם כלי הנגינה הטורקיים ועל ההיסטוריה שלהם. נצפה בראיות כי כלי נגינה רבים בני 5000 שנה יצאו מאדמת טורקיה. חלק מהנתונים שהתקבלו במהלך התגליות ההיסטוריות האלה מראים שכמה מכלי הנגינה שבשימוש כיום שימשו בצורות פרימיטיביות זמן רב לפני ישו.

הכלים הראשונים הבולטים בהיסטוריה הם כלי מיתר הנקרא קופוז (kopuz). כלים אלה, הדומים לטנבור (tanbur), נוגנו הן בקשת והן ביד. כשמעיינים ברשימותיו של אווליה צ'לבי (Evliya Çelebi) מן המאה ה־17 על התפתחות הכלים הטורקיים, אנו רואים שבקופוז נמתח עור על גופים שנחצבו מגזעי עצים, ולאחר מכן הונחו במקומו לוחות עץ. אף שבמקורות אחדים צוינה אסיה כמקור הכלי הפרוט או כלי המיתר, המחקרים הוכיחו שאלה נולדו מאדמת אנטוליה.

הטורקים, שהתמזגו עם האסלאם במרוצת הזמן, התאימו את מנגינותיהם ואת גוון צלילם לצבעים האסלאמיים. צבעים אלה הביאו לייצורם של כלי נגינה אחדים ולשינויים מסוימים. בנקודה שאליה הגענו היום אפשר לראות בקלות שכלי הנגינה הטורקיים משמשים ביצירות דתיות ובפיוטים רבים. הדבר מלמד עד כמה הטורקים יצירתיים.

סוגי כלי הקשה

כלי ההקשה שלנו פופולריים מאוד והם כלים ששרדו עד ימינו. כשאנו מתבוננים במוזיקה הטורקית, אנו רואים שכלי המקצב משמשים לא מעט. מעבר לכך, לכלי ההקשה מקום נכבד גם בהיסטוריה הטורקית. כלים מיוחדים אלה, המשמשים גם בטקסים דתיים, בעלי גוון צליל ורטט המעניקים תוצאות שונות למי שמחפש מקצב. בין כלי ההקשה, הנפוצים ביותר הם;

• בנדיר (Bendir)
• דרבוקה (Darbuka)
• דלבק (Delbek)
• דוול (Davul)
• חלילה (Halile)
• נקארה (Nakkare)
• דף (Def)
• פעמון
• קודום (Kudüm)

סוגי כלי מיתר

כשאנו מתבוננים בכלי המיתר שלנו באופן כללי, אנו רואים שהם נבדלים זה מזה לפי אופן הנגינה. כך אפשר לסווגם לכלי מיתר מקושתים, פרוטים ומוכים. במקרים מסוימים נחשבים כלי המיתר לקטגוריה נפרדת. גם אנו מצאנו לנכון לסווגם כך בשל ריבוי הכלים.

1.כלי מיתר פרוט

1. בגלמה (Baglama)
2. ג'ורה (Cura)
3. ג'ומבוש (Cumbus)
4. הגיט (Hegit)
5. קאנון (Qanun)
6. קופוז (Kopuz)
7. לאוטה (Lavta)
8. טנבור (Tanbur)
9. טאר (Tar)
10. עוד (Oud)

2.כלי מיתר מוכה

1. סנטור (Santoor)

אולי יעניין אותך גם: https://salamuzik.com/blogs/news/which-is-better-arabic-oud-vs-turkish-oud

סוגי כלים מקושתים

קבוצה זו, הנכללת בכלי המיתר, מתוכננת כך שהצליל מופק על ידי העברת הקשת על המיתרים. במוזיקה שלנו הכלים המקושתים מוכרים לעתים קרובות בשמות מיוחדים. כמה מהכלים המקושתים המרכזיים שלנו הם;

• קבק כמאנה (Kabak kemane)
• כמאנצ'ה (Kamancheh)
• כינור
• קמנצ'ה (Kemancha)
• רבאב (Rebap)
• טנבור מקושת (Yaylı tambur)

סוגי כלי נשיפה

כלי הנשיפה, שאנו פוגשים בהם לעתים קרובות במוזיקה הדתית ובמוזיקה הטורקית, נקראים גם אווירופונים. מלבד קולם השלֵו, הם בולטים בהתאמתם לצליל.

• בלבן (Balaban)
• קוואל (Kaval)
• ניי (Ney)
• סיפסי (Sipsi)
• טולום (Tulum)
• חצוצרה

 אולי יעניין אותך גם: איך לבחור את הניי הנכון

כפי שאפשר לראות, מקומם של המוזיקה וכלי הנגינה בתרבות הטורקית רחב למדי. עושר זה משתקף גם במקאם, במילים ובלחנים. מחקרים גילו שתרבות המוזיקה הטורקית נטועה בתקופות קדומות למדי, ומשום כך יש לה מבנה שונה מאוד.

גם המוזיקה הושפעה מן המוזיקה האסלאמית. מסיבה זו השלימו כלי הקשה ונשיפה רבים את התפתחותם בארצנו. בנקודה שאליה הגענו היום תוכלו למצוא מלאכות יד רבות שנעשו בעבודת יד. בעוד כלים אלה מלווים אתכם שנים רבות, אפשר לשמור עליהם כאוצר יקר ערך.